עדכונים אחרונים
עקבו אחרי...
מעמדה המיוחד של דירת המגורים בדיני המשפחה
בני זוג מתגוררים יחדיו שנים ארוכות בדירת מגורים שנרכשה על ידי אחד מהם לפני הנישואין והיא רשומה על שמו – האם לבן הזוג השני קיימת זכות כלשהי בדירת המגורים מכוח חייהם המשותפים ומגוריהם באותה דירה?
על מנת לעמוד על המעמד המיוחד שהעניקו בתי המשפט לדירת המגורים במסגרת דיני המשפחה יש להבהיר תחילה את המצב המשפטי החל על בני זוג שנישאו לאחר 1.1.1974. במאמר מוסגר יצוין, כי על בני זוג שנישאו לפני התאריך הנ"ל או בני זוג שהם "ידועים בציבור" חל משטר רכושי של "חזקת השיתוף" – בו לא נעסוק במסגרת זו.
חוק יחסי ממון, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") קובע, כי אין בכריתת הנישואין כדי לפגוע ברכושם של בני הזוג ולהקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובותיו.
מנגנון זה נקרא "הסדר איזון המשאבים" ומשמעותו הינה הפרדה מוחלטת של נכסי בני הזוג במהלך הנישואין. החלוקה של נכסי בני הזוג תיעשה רק בפקיעת הנישואין בדרך של הערכה כספית של כל אחד מבני הזוג וביצוע "תשלומי איזון" ביניהם. עוד קובע חוק יחסי ממון, כי נכסים שהיו למי מבני הזוג לפני הנישואין לא יכללו במסגרת הנכסים שעומדים לחלוקה.
ואולם, פסיקת בתי המשפט הקלה כאשר מדובר בדירת מגורים שהצדדים התגוררו בה שנים ארוכות וניהלו בה זוגיות ממושכת. במקרים כאלה, די אם בן הזוג השני יצליח להראות על כוונת שיתוף בדירת המגורים על מנת שבית המשפט יקבע, כי קיימות גם לו זכויות בדירת מגורים. למשל, כאשר בן הזוג השני מראה, כי השקיע כספים רבים בשיפוצה של דירת המגורים – מקרה כזה יכול להיחשב כמעיד על כוונת שיתוף בדירת המגורים ועל רצון לערב את דירת המגורים במאסת הנכסים המשותפת. דוגמא אחרת, היא מצגים או הבטחות כלפי בן הזוג השני שמתוכם ניתן ללמוד על כוונת שיתוף בדירת המגורים, בייחוד אם בן הזוג השני גם הסתמך על מצגים והבטחות אלו. גם כוונה למכור את דירת המגורים ולרכוש דירה משותפת אחרת – יכולה ללמד על כוונת שיתוף המקימה לבן הזוג השני זכויות בדירת המגורים. דוגמאות אלו הן רק על קצה המזלג, וכמובן, שיכולים להיות גם מצבים נוספים בהם בית המשפט יכול ללמוד על כוונת שיתוף בין בני הזוג - וכל מקרה יבחן לגופו.
וכיצד יכול בן הזוג להגן על נכסיו שהביא עמו למסגרת הנישואין? חוק יחסי ממון מאפשר לצדדים לערוך הסכם ממון ובכך לסטות מההסדר הקבוע בו. הסכם יחסי ממון בשילוב עם הקפדה של הפרדה רכושית מלאה ודווקנית במהלך קשר הנישואין ביחס לדירת המגורים, יכולים להקטין את הסיכון שבית המשפט יראה בדירת המגורים נכס משותף.